חוזרים אל מדינת הרווחה? מה קרה ביוון, בריטניה וצרפת

אבירמה גולן לוקחת אותנו מעבר לים ומראה איך היה אפשר להתמודד אחרת עם המשבר הכלכלי (ספוילר: לא כמו אגף התקציבים כאן)

אבירמה גולן

photo: Kevin Walsh (CC BY 2.0)

משבר הקורונה הפתיע את מנהיגי העולם המערבי באמצע נמנום שבע ואדיש. פרט לראשי הממשלות הסקנדינביים ולסוציאליסטים שזכו שוב בבחירות בספרד ובפורטוגל, רוב המנהיגים באירופה, בבריטניה ובארה"ב הם במקרה הטוב ימנים מעריצי אגדת היד הנעלמה והשוק החופשי (ולמעשה מקושרים חזק לאנשי ההון ולעתים אף תלויים בהם) ובמקרה הפחות טוב פופוליסטים-ימנים, ניאו-ליברלים חסרי אחריות כלפי החברה והאזרחים (וכמובן תלויים לחלוטין בשלטון ההון ובאינטרסים שלו). כולם התמחו בהפרחת סיסמאות נבובות שחשפו תמהיל מדאיג של בורות עם ניתוק מוחלט מהחברה שבה הם חיים.


הסדר שהם הובילו - הפרטה גורפת וצמצום דרסטי של השרותים הציבוריים והעברת המשאבים לידי גורמי הון פרטיים -  הוא רע לאזרחים, רע לחוסן החברתי ורע לדמוקרטיה. סדר זה הופר באחרונה מדי פעם, אבל עד עתה החטיף להם רק מכה קלה בכנף. בהעדר אלטרנטיבה רצינית ומנהיגות אופוזיציונית מרשימה, הם אולי לא אהודים במיוחד אבל נהנים ממעמד יציב. בבריטניה נסק בוריס ג'ונסון על חורבות מפלגת הלייבור המפוצלת. בצרפת נמחקה המפלגה הסוציאליסטית הוותיקה ופרנסואה מקרון, פוליטיקאי סינתטי חסר ניסיון ובעל השקפת עולם חלולה, גרף את תמיכת המצביעים הליברליים בשמאל ובימין הרך שהיו משותקים מרוב בהלה מעליית הפשיזם הברוטאלי של מרין לה פן.


ביוון שיחק פיצול השמאל לידיו של קיריאקוס מיצוטקיס, איש פיננסים חביב בן האליטה הפוליטית המיוחסת והוותיקה ממפלגת הימין ניאה דמוקרטיה. מיצוטקיס, שרכש השכלה בארה"ב ועבד בבנק צ'ייס בלונדון ובקרן מקנזי, הוא שמרן קלאסי. המוסדות הפיננסיים האירופיים זוכרים לו בחיבה גדולה את תקופת כהונתו כשר הרפורמה בממשלתו של אדוניס סאמאראס, ואת הקיצוצים האגרסיביים שביצע במגזר הציבורי.  כשהוא נבחר, מכון גייטסון הימני-קיצוני בארה"ב פרסם מאמר שכותרתו "ממשלת יוון מתקנת את הנזקים של שנות השלטון הסוציאליסטי". האמת שונה, כמובן. מיצוטקיס ירש ממפלגת סיריזה - שהרכיבה את הממשלה במהלך שתי הקדנציות לפני הבחירות האחרונות ב-2019 - קופה ציבורית מלאה, שאפשרה לו להתחיל ליישם את מדיניותו במצב לא רע.


ואז לפתע נחתה על יוון מכה כפולה. באוקטובר ארדואן פתח את הגבול והדף אל האיים האגאיים (שהתחילו בקושי להתאושש מגל הפליטים הקודם) ואל האזור ההררי הצפוני עשרות אלפי פליטים נואשים, וזמן קצר אחר כך אילצה התפרצות המגפה את הממשלה להטיל סגר מלא על המדינה. אין עסקים, אין בתי ספר, והכי חמור – התיירות מתה. ליוון, שרק הצליחה לצוף מעל למים והתחילה לגעת באפשרות של יציבות כלכלית-חברתית, עלולה הפגיעה בתיירות, בעסקים ובתנועה הימית והאווירית להיות אנושה ממש.


בצרפת העניינים לכאורה רגועים יותר, אבל מתחת לפני השטח מבעבעות בעיות רותחות. מקרון התמודד רע מאוד בשנה האחרונה עם משבר עמוק שנרגע זמנית אבל נשאר טעון בפוטנציאל פיצוץ עצום: האפודים הצהובים כופפו לו את הידיים. בתקשורת הישראלית לא היה אמנם זכר לשביתה ולמאבק המרשים והבלתי מתפשר של איגודי העובדים בסתיו האחרון, אבל למעשה אירעה שם שביתה של חודש שלם, ששיתקה את התחבורה ואת השירותים גם בעיצומם של חג המולד והשנה החדשה. השביתה אילצה את מקרון לקחת את רפורמת גיל הפרישה, שהתחיל בה בקול תרועה רמה ומבלי לנהל מו"מ עם הארגונים, ולהחזיר אותה למגירה.


כאמור, המשבר הזה היה רק קצה הקרחון של העימות בין המעמד הנשחק לבין השלטון העשיר, השבע והמנותק, ושל הקושי של צרפת להיפטר מהבירוקרטיה המסורבלת החוסמת אפשרויות התפתחות בפני מיליוני צעירים. הפערים האבסורדיים בין עשירים לעניים, האבטלה החריפה בעיקר בקרב צעירים בוגרי אוניברסיטאות, הפגיעה בחקלאות שהיתה תמיד בבת עינה של הרפובליקה, המתח האתני והתגברות העבריינות בפרברים - כל אלה מייצרים חומר נפץ המאיים על היציבות הדמוקרטית ועל הלכידות החברתית.


בבריטניה, הטלטלה שהממלכה התחילה לעבור רגע לפני פרוץ המגפה עדיין לא ניכרת במלואה. תהליך ההיפרדות מאירופה נמצא רק בראשיתו, ועדיין לא ברור עד כמה הנזקים לכלכלה ולחברה הבריטית יהיו משמעותיים. כך או כך, שנים של שלטון הימין פגעו עמוקות במדינת הרווחה המפוארת שהוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה, ואילו התהליך הנלעג של הברקזיט מרגע ההתפטרות של ראש הממשלה קמרון, דרך האפיזודה המזיקה של תרזה מיי ועד להכרעה הסופית של ג'ונסון, חשפו חברה מגזרית ומשוסעת יותר מאי פעם, חסרת תקווה ועייפה.


איש משלושת המנהיגים לא היה מוכן לקראת המגפה. וברור שהתשתיות הציבוריות ששלושתם להוטים להחליש ולהפריט נתפסו בקלקלתן. את המרפאות הציבוריות שסיריזה פתחה בכל הערים, העיירות והכפרים בפריפריה, שברובן הוצבו גם מיטות טיפול נמרץ, הזדרז מיצוטקיס לסגור כאחד מצעדי הצמצום הראשונים של ממשלתו החדשה. בבריטניה פגשה המגפה מערכת בריאות ציבורית מוחלשת ומדולדלת. כאילו לא היה די בכרסום בן שנים בתקציב ובכוח האדם של ה-NHS, ג'ונסון והוגי הדעות הניאו ליברלים המריעים לו סבורים בכלל שהשירות הציבורי הזה ראוי להפרטה.


אבל המגפה הפכה את הקערה על פיה. שלושת ראשי המדינות, ואולי לא רק הם אלא סביבתם הפוליטית והמקצועית, נהגו להפך מהצפוי. מבלי להודות בכך, הם ביצעו פנייה חדה אל עקרונות הברזל של מדינת הרווחה.


כבר בשבוע השני להתפרצות המגפה בארצו מקרון פנה לאזרחי ארצו בנאום שקול וחגיגי, שופע אופטימיות ותקווה. הוא הבטיח שהמדינה אחראית לכך שאף אזרח לא ייפגע מהמשבר, והתחייב לפנות להנהגת האיחוד האירופי ולתבוע שיתוף פעולה של המדינות המובילות. בתי הספר נסגרו אך מערכת הלימוד מרחוק החלה לפעול בזריזות; השכירים שהוצאו לחופשה כפויה קיבלו מיד 80% משכרם. התקנה בחוקה האוסרת על משכירי דירות להוציא דיירים שמתקשים לשלם את שכר הדירה בשלושת חודשי החורף יושמה החל מחודש מרס עד למועד לא ידוע. האחריות איננה מתגלגלת על המשכירים, שבצרפת כמעט כולם חברות ביטוח גדולות. באמצעים הבאים שננקטו הסתבר שהממשלה סופגת את ההפסדים.

מקרון לא המציא את הגלגל. החוקה הרפובליקאית רואה במדינה אחראית לרווחת האזרחים, אף שהפרשנות לאחריות זו שונה מהאחריות כפי שהסוציאליסטים מבינים אותה. הוא גם לא ביטל את שלל רפורמות הצנע שהכריז עליהן בשנה שעברה, אבל ברור למדי שהוא מבין שההרחבה והאחריות היא  הדרך היחידה להתמודד עם משבר. מזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית, אוליביה פור, הגדיר זאת היטב בראיון ל"לה פיגרו": "מקרון גילה את יתרונותיה של מדינת הרווחה", הוא אמר, והוסיף שהוא מקווה שהערכים האלה יובילו גם בהמשך, ושהנשיא יזנח את רפורמת גיל הפרישה.


בשלב הבא הודיעה ממשלת צרפת על אמצעים נוספים, המחייבים את הממשלה לספוג הפסדים של אנשים פרטיים ושל עסקים:


תמיכה כלכלית לעובדים חולים ובני משפחתם. כיסוי מלא של חופשת מחלה בתשלום, ללא השתתפות המעסיק, עבור עובדים שיצטרכו להישאר בבית כדי לטפל בילדיהם. סיוע בהתמודדות עם צרכי טיפול בלתי צפויים: הורים שנפגעו מסגירה של בית הספר או מבידוד עצמי יהיו זכאים לחופשת מחלה בתשלום אם לא ניתן למצוא הסדרי טיפול או עבודה חלופיים, למשל עבודה מרחוק. חלק מבתי הספר ומתקני הטיפול בילדים נותרים פתוחים עם צוות בסיסי, במטרה לדאוג לילדים של עובדי שירותים חיוניים. תמיכה כלכלית בעובדים שאיבדו את מקום עבודתם ובעצמאיים: הקמת קרן סולידריות לחברות קטנות. כיסוי של עסקים קטנים מאוד, עובדים עצמאים ויזמי מיקרו שחווים ירידה חדה מאוד במחזור. מובטלים ימשיכו לקבל את הטבותיהם ותקופת ההסגר לא תיספר בחישובי זכויות דמי האבטלה. ישולם שכר לעובדי קבלן עבור כל משך המשימה, כפי שתוכנן במקור, גם אם הם לא יכולים לעבוד בגלל אמצעי ההסגר.


ביוון הודיע מיצוטקיס על מספר צעדים מפתיעים, שביניהם הבטחה למעסיקים כי המדינה תפצה אותם בנדיבות אך ורק בתנאי שלא ינצלו את המשבר לפיטורי עובדים. השכירים שהוצאו לחל"ת אמורים לקבל כבר עכשיו את דמי האבטלה המלאים, והממשלה התחייבה לנקוט אמצעים נוספים להקלה על המשבר הכלכלי. הבעיה המרכזית ביוון היא הדלדול החמור של השירותים הציבוריים, בעקבות יותר מעשר שנות צנע בלתי אנושי והפרטה שנכפו על המדינה כתנאי להיחלצות מהמשבר. אלא שהיוונים, גם הפחות שמאלנים שביניהם, מעולם לא ויתרו על העיקרון של מדינת הרווחה, ואחריותה של המדינה כלפי האזרחים היא עיקרון מובן מאליו, חרף הייאוש העמוק מהפוליטיקה בכלל ומהפוליטיקאים היוונים בפרט.

על ג'ונסון קשה אמנם לדבר בהקשר של מדיניות. הוא מזגזג, מלהג ומשנה עמדות מרגע לרגע, ולמרות זאת מהר מאוד הסתבר שממשלתו נוקטת אמצעים מרחיקי לכת לתמיכה בנפגעי המשבר.


בין האמצעים האלה אפשר למצוא תמיכה כלכלית לעובדים חולים ובני משפחתם: זכאות לחופשת מחלה מהמעסיק מהיום הראשון במקום מהיום הרביעי בשגרה. עובדים שאינם זכאים לחופשת מחלה ממקום העבודה, עשויים להיות זכאיים לקצבה (בדומה לאובדן כושר עבודה/נכות) מהיום הראשון במקום מהיום השמיני. ולעובדים בבידוד שלא יכולים לעבוד מהבית ניתנה זכאות לדמי מחלה.


עובדים שאיבדו את מקום עבודתם ועצמאיים זכו לתמיכה כלכלית הכוללת: הגדלת קצבאות הבטחת הכנסה בסכום של אלף ליש"ט ל-12 החודשים הקרובים. גם עובדים ששכרם נפגע יכולים לקבל השלמה ממערכת הרווחה; הגדלת הזיכוי הבסיסי במס; עובדים שהוצאו לחופשה ללא תשלום יכולים לקבל 80% משכרם עד תקרה של 2,500 ליש"ט לחודש, ועצמאיים עם רווחים ממוצעים מתחת 50 אלף ליש"ט עשויים להיות זכאיים למענק בסכום של 80% מהרווחים לתקופה של שלושה חודשים לפחות. התוכנית נכנסה לתוקף בחודש יוני, ועד אז עצמאיים יכלו לקבל הבטחת הכנסה בגובה דמי המחלה המשולמים לשכירים.


סיוע לחברות להתאים את זמן העבודה ולשמור על משרות: חברות וארגונים שנקלעו לקשיים יכולים לקבל מענק מהממשלה כדי לממן 80% משכרם של העובדים שלא פוטרו אך אינם עובדים בפועל בגלל משבר הקורונה, עד לתקרה של 2,500 ליש"ט לחודש.


תמיכה כספית לחברות שנפגעו מירידת הביקוש: הממשלה מציעה כמה כלי סיוע לחברות שנפגעו כלכלית מהמצב, לרבות דחייה בתשלומי מע"מ; מימון ממשלתי לחופשת מחלה עבור ארבעה עשר ימים לחברות המעסיקות עד 200 עובדים; הלוואות ייעודיות למעסיקים; ביטול מיסוי מקומי לעסקים קטנים לרבות בענף התיירות למשך שנה; מענק כספי לעסקים זעירים בסכום של 3,000 ליש"ט.


סיוע לעובדים חסרי ביטחון מבחינה כלכלית להישאר בבתיהם: ננקטים כמה כלי מדיניות, לרבות דחייה בתשלומי משכנתאות ועיכוב בפינוי דיירים המתגוררים בשכירות בדיור הציבורי או בשוק הפרטי.


אפשר לשער שאילו לפני שנתיים היה בא מישהו ומבשר לג'ונסון ולראשי מפלגתו שזה מה שהם יעשו בשנת 2020, הם היו מתחלחלים. מכל מקום, המבחן הגדול עוד לפניהם. אם לאחר שהמגפה תיעצר הם לא ישקיעו מיליארדים במערכת הבריאות הציבורית, יוסיפו תקנים ומיטות ויצטיידו ביחידות טיפול נמרץ בכל רחבי המדינה, הכל יחזור לקדמותו. בחודשים האחרונים בתי החולים בערי בריטניה כרעו תחת הנטל ונמצאו בכאוס נורא, למרות הגיוס הבהול של סטודנטים לרפואה וגמלאים. צרפת תצטרך לחשב מסלול מחדש, ו"הנשיא הסוציאליסט" יצטרך להוכיח שהוא באמת כזה. ויוון? ליוון לא נותר אלא לאחל שגם הפעם הזאת תצליח לשרוד. אופוזיציית שמאל חזקה כבר יש לה. אבל גם היסטוריה פוליטית וכלכלית מרה.

אבירמה גולן היא סופרת, מתרגמת ופובליציסטית. עד 2012 היתה חברת הנהלת מערכת בעיתון ״הארץ״, וכיום מכהנת כיו״ר שותפה של עמותת סיכוי לשוויון אזרחי וחברה בהנהגה של תנועת עומדים ביחד.

אנחנו הרוב, אתם המיעוט: על השמאל האנגלי לאחר ג׳רמי קורבין

אנחנו הרוב, אתם המיעוט: על השמאל האנגלי לאחר ג׳רמי קורבין

דנה נעמי מילס

נמצא חיסון למגפה

נמצא חיסון למגפה

נדב ביגלמן

להיות תנועת שלום סוציאליסטית: המאבק בסיפוח והדרך קדימה

להיות תנועת שלום סוציאליסטית: המאבק בסיפוח והדרך קדימה

אור שי

הירשמו כאן

רוצים לקבל את המאמרים הבאים שיעלו?

LOGO2017B-01.png
רוב-02.png

© 2020 כל הזכויות שמורות לעומדים ביחד בע"מ (חל"צ)

Open site navigation