הקפיטליזם טוב לקורונה

דני פילק מראה מה קורה כשהקפיטליזם פוגש מגיפה עולמית, ולמה כולנו נפגעים מזה

דני פילק

צילום: ד"ר אבישי טייכר (CC BY 2.5). מחאת הרופאים

נתוני הפתיחה של ישראל בהתמודדות עם מגפת הקורונה היו בעייתיים. מערכת הבריאות הגיעה שחוקה לפברואר 2020, בעקבות תקצוב חסר לאורך שנים וכן בעקבות היעדר תכנון, שפגעו בתשתיות הפיזיות והאנושיות. לכך יש ביטויים רבים: מצוקה במיטות אשפוז, אותה אנחנו חווים כל חורף; היעדר פתרונות ראויים של אשפוז בית; שיעור אחיות ואחים בין הנמוכים בקרב מדינות ה-OECD (מספר החולים לכל אחות בישראל - בין הגבוהים בקרב המדינות המפותחות).


עוד מתבטאת שחיקת מערכת הבריאות, בכך שכוח העבודה הרפואי מזדקן (כמחצית מהרופאים והרופאות בישראל מעל גיל 50), ושנעדרת השקעה בהכשרת רופאים ורופאות צעירים (ישראל היא המדינה עם פחות רופאים ורופאות חדשים ביחס לאוכלוסייה בקרב מדינות ה-OECD). במקביל, ישנו מחסור בתקנים למתמחים, אשר מנוצלים במשמרות סוחטות של 26 שעות רצופות.


הקורונה הפנתה את תשומת הלב למקומות בהם החלשת מערכת הבריאות הציבורית פגעה במיוחד ביכולת להתמודד עם מגיפה בקנה מידה נרחב. כך למשל, פירוק מערך בריאות הציבור במשרד הבריאות הקשה רבות על החקירות האפידמיולוגיות עם פרוץ המגיפה. מערכת הבריאות הציבורית עברה בעשור האחרון הפרטה זוחלת, תוך העדפת שיקולי רווח על צרכים רפואיים, ומחקרים ראשוניים במקומות כגון צפון איטליה ומדריד, אשר בחנו את השפעתה של הפרטה כזו על התמודדות מערכות הבריאות עם Covid-19, חשפו תוצאות הרסניות.


נוסף לכך, המחקר בתחום בריאות הציבור מראה שאמון הציבור במערכות השלטוניות - ובכלל, אמון הדדי - הוא גורם מרכזי ביכולת להתמודד עם מגיפות. ישראל היא חברה שסועה, ועשור של כהונת ראש ממשלה אשר הפך את השיסוי והמתקפות הגזעניות לכלי מרכזי בהישרדותו - פגע קשות באמון הציבור. הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה - פגעה באמון הציבור עוד יותר (אם כי באופנים שונים. מתנגדי ראו בכתב האישום הוכחה לריקבון השלטוני, ותומכיו - ראו בכתב האישום אסמכתא לכך שלא ניתן להאמין למערכת אכיפת החוק).


למרות נתוני פתיחה בעייתיים אלו, ההתמודדות של החברה הישראלית בתחום בריאות הציבור, בשלב הראשון של המגיפה - הייתה מוצלחת במונחים השוואתיים. יסודותיה של מערכת הבריאות הציבורית טובים: מסגרת חוקית ראויה, רפואה קהילתית בין הטובות בעולם, כוח אדם מעולה ומסור. הממשלה הגיבה מהר בהחלטה להטיל סגר כדי למנוע את התפשטות המחלה, ובתי החולים נערכו במהירות וביעילות.


עם זאת, לא חסרו בעיות וטעויות גם בתחום שמירה על בריאות הציבור. הברית הפוליטית בין נתניהו לבין טראמפ הביאה להימנעות מסגירת שדה התעופה נתב"ג לטיסות נכנסות מארה"ב, ולבעיות קשות בבידוד נוסעים מחו"ל. בהתאם ליחס הכללי של השלטון לאזרחים הפלסטינים בישראל, היה איחור בהכנת מערך האיתור ביישובים ערבים. לא הייתה מודעות ראויה לצורך לשתף קבוצות אוכלוסייה שונות במאמץ ההתמודדות עם הנגיף, ולא הייתה רגישות לצורך בהסברה מותאמת שפה ותרבות. חוסר רגישות זו הביא לשיעורי הדבקה גבוהים בקרב אוכלוסיות מסוימות, כגון האוכלוסייה החרדית. נוסף לכך, החקירות האפידמיולוגיות היו איטיות (בעיקר בשל מחסור בכוח אדם), והיה ויכוח קשה סביב היקף הבדיקות הנדרש. הטיפול בבתי האבות היה בעייתי ביותר, בין היתר כתוצאה מהפרטת המערך הסיעודי. למרות קשיים אלה, נתוני התחלואה הקשה והתמותה בחודשים הראשונים של המגיפה (פברואר-מאי) היו מצוינים בהשוואה בינלאומית. במובן זה, ישראל הייתה סיפור של הצלחה יחסית.


תקופה ראשונה זו לימדה אותנו כמה דברים חשובים. למדנו שבניגוד לטענות שטוענים באוזנינו כוהני הניאו-ליברליזם (בעלי-ההון, הממשלה, הכלכלנים והתקשורת) - האדם אינו יצור אנוכי, שכל מה שמעניין אותו זה להרוויח עוד. להיפך, היינו ערים לתגובה סולידרית רחבה: עובדות ועובדי בריאות שטיפלו במסירות בחולים והחולות, תוך סיכון עצמי; עובדים ועבודת חיוניים – נהגי אוטובוסים, קופאיות, עובדי תברואה – שמילאו את תפקידיהם על אף הסיכון; וכל מי שנשאר בבית – על אף הקשיים – מתוך סולידריות עם אלה שהמגיפה מבחינתם היוותה סכנת חיים. למדנו גם שבניגוד לטענה הניאו-ליברלית, מערכות ציבוריות, אשר מונעות על בסיס עקרון הטוב המשותף, משמעותיות ויעילות יותר מאשר המגזר הפרטי, אשר מונע משיקולי רווחיות. מערכת הבריאות הציבורית נתנה מענה יוצא מן הכלל למגיפה. לעומת זאת, רצון המגזר הפרטי להרוויח, העלה פי עשר את המחיר של מוצר חיוני, כגון מסיכות לפנים.


עוד למדנו, ששיתוף פעולה, ולא מניע הרווחיות, זה מה שמאפשר התמודדות מדעית עם המגיפה. ההצלחה בפיענוח הקוד הגנטי של הווירוס וביצירת מערכות אבחון, התבססה על שיתוף חופשי של ידע, ולא על פטנטים שמטרתם להרוויח כמה שיותר מכל גילוי מדעי. ובעיקר למדנו גם שאפשר אחרת. הקפיטליזם הניאו-ליברלי מכפיף כל דבר (בריאות, זמן, משפחה, שקיפות, שוויון) אל הצורך לצבור הון, אל הרצון של מעטים להרוויח על חשבון הרוב. המגיפה הראתה שאפשר אחרת, שאפשר להכפיף את הצבר ההון לצרכים החברתיים האמיתיים, דוגמת בריאות.


אך למידה זו הייתה קצרת טווח, ופקידי האוצר ושרי הממשלה לא שכחו כלום (מהפרקטיקות הניאו-ליברליות ההרסניות) ולא למדו כלום (מההתמודדות עם המגיפה). לכן, המדיניות הכלכלית של הממשלה הייתה הרסנית. במקום לסבסד את המעסיקים כך שימשיכו לשלם משכורות לעובדים (כפי שעשו מדינות כמו נורבגיה ובריטניה), הממשלה עודדה הוצאה לחופשה ללא תשלום (חל"ת), מה שהוביל בפועל למציאות של כמיליון מובטלים ומובטלות.  במקום לתת רשת ביטחון אמיתית לעסקים קטנים ולעצמאים (כמו בגרמניה), הממשלה הגיבה מאוחר מדי ומעט מדי, וגרמה לקריסתם של עסקים רבים.


טענת הפוליטיקאים שבשלטון כאילו לא הייתה ברירה - היא טענה שקרית, לאור העובדה כי מדינות רבות בעולם נהגו אחרת. אפשר היה, למשל, לממן את ההגנה על העצמאים והשכירים באמצעות הגדלת החוב (שהרי בתחילת המגיפה, יחס החוב/תוצר של המשק בישראל היה מצוין). אפשר היה להנחות את בנק ישראל לרכוש אגרות חוב מדינתיות, וכך להגדיל את המשאבים העומדים לרשות המדינה (הרזרבות הגדולות במטבע חוץ נתנו לזה גיבוי). אפשר היה למסות את המיליארדרים, ולבטל את ההטבות המפליגות שמקבלים תאגידים כגון כימיקלים לישראל (כי"ל) וחברות הגז. אפשר היה אחרת, ואת המחיר של ההתמדה במדיניות הניאו-ליברלית -  אנחנו כולנו משלמים, ועוד נשלם, עם העליה החדה במספר הנדבקים.


מצד אחד, "קברניטי המשק" הפעילו לחצים על הממשלה להחזיר את מקומות העבודה במהירות, בלי חשיבה על האינטרס הכללי של שמירה על בריאות הציבור. מצד שני, מיליוני אנשים בישראל חשו מצוקה כלכלית אמיתית, כתוצאה מהניהול הכושל של המשבר בידי הממשלה ומשרד האוצר, שהותיר אותם בלי פרנסה ובלי פתרונות. התוצאה הייתה פתיחה מהירה מדי של המשק, פתיחה מהירה מדי של מערכת החינוך, ועלייה תלולה במספר הנדבקים ועלייה במספר החולים הקשים. מדיניות אחרת, שמונעת פיטורים, שבולמת קריסת עסקים קטנים, ששומרת על ההכנסה של השכירים והעצמאים גם בתנאי הקורונה - הייתה מאפשרת אורך רוח, ויציאה מבוקרת מהסגר.


כישלון המדיניות הכלכלית גבה מחיר עצום: משפחות שהגיעו לפת לחם, מאות אלפים שאיבדו את עבודתם, עצמאים ובעלי עסקים קטנים שראו איך שנים של עבודה קשה יורדות לטמיון, אמנים שנשארו בלי הכנסות בכלל. יתרה מכך, מדיניות והתנהגות הממשלה פגעו קשות ביכולת של החברה הישראלית להתמודד עם המגיפה. מי שיודע שהממשלה נטשה אותו, שהוא תלוי רק בעצמו ובסובבים אותו, למה שיקשיב כשיתבקש לשבת בהסגר? מי שרואה איך חברת "איקיאה" קיבלה אישור לפתיחה מחדש, בזמן שחנויות קטנות נשארו סגורות, למה שיאמין להנחיות הממשלה? מי שרואה שמיליארדר מקבל פטור מבידוד, למה שיסכים להישאר בבידוד? מי שרואה ממשלה מנופחת ששריה מייצרים עוד ועוד משרות מיותרות לעצמם, למה שיחשוב שהממשלה פועלת לטובת הכלל? מי שרואה ראש ממשלה מיליונר שמשיג לעצמו החזרי מס, למה שיאמין לו כשהוא ידרוש מאיתנו עוד מאמץ?


על אף הנזק העצום שגרמו שנים של מדיניות ניאו-ליברלית ושיסוי גזעני, החברה הישראלית הצליחה להתמודד בהצלחה עם הגל הראשון של המגיפה. אך דבקות הממשלה ומשרד האוצר במדיניות הניאו-ליברלית ההרסנית, והניתוק המוחלט של הממשלה מהצרכים והרצונות של רוב האנשים שחיים כאן - גרמו נזקים חברתיים עצומים, העמיקו את המשבר הכלכלי שנגרם על ידי המגיפה, ומסכנים את הבריאות של כולנו.


קריסטין לאגארד, נשיאת קרן המטבע לשעבר והיום יו"ר הבנק האירופי המרכזי, טענה ש-"איש אינו אשם במשבר הנוכחי", שהרי מדובר באסון טבע. כחלק מהאליטה האחראית למדיניות הניאו-ליברלית (עוד מימיה כשרת המסחר ושרת האוצר של צרפת), נוח ללאגארד לטעון שלמשבר הזה אין אחראי. זה לא נכון. במדינת ישראל יש להם שמות: ראש הממשלה, ראש הממשלה החליפי, השרים, והפקידות הבכירה במשרד האוצר.

דני פילק, חבר הנהגה בתנועת עומדים ביחד, חוקר מדיניות בריאות ופוליטיקה ישראלית.

להיות תנועת שלום סוציאליסטית: המאבק בסיפוח והדרך קדימה

להיות תנועת שלום סוציאליסטית: המאבק בסיפוח והדרך קדימה

אור שי

הגעתם למקום הנכון. ברוכות וברוכים הבאים ל-רוב!

הגעתם למקום הנכון. ברוכות וברוכים הבאים ל-רוב!

מאמר מערכת

למה הצעירים בארה"ב הלכו עם ברני סנדרס ומה אנחנו ב-"עומדים ביחד" יכולים ללמוד מכך?

למה הצעירים בארה"ב הלכו עם ברני סנדרס ומה אנחנו ב-"עומדים ביחד" יכולים ללמוד מכך?

אורי וולטמן

הירשמו כאן

רוצים לקבל את המאמרים הבאים שיעלו?

LOGO2017B-01.png
רוב-02.png

© 2020 כל הזכויות שמורות לעומדים ביחד בע"מ (חל"צ)

Open site navigation