אנחנו הרוב, אתם המיעוט: על השמאל האנגלי לאחר ג׳רמי קורבין

דנה נעמי מילס כותבת על ההבטחה הגדולה של הלייבור של קורבין והאכזבה בבחירות 2019, על האתגרים הגדולים שעומדים בפני השמאל הבריטי עכשיו, ועל הסיבה שיש עדיין מקום לתקווה - גם בבריטניה, וגם בישראל.

דנה נעמי מילס

ג'רמי קורבין. הבטחה, אכזבה, ותקווה לעתיד. צילום: Sophie Brown. רישיון: CC BY-SA 4.0.

לפני שנה, יחד עם מיליוני אנשים אחרים בבריטניה, הלכתי מדלת לדלת בקור ובגשם מדי סוף שבוע בניסיון לסייע לג׳רמי קורבין לעשות היסטוריה ולהיבחר כראש ממשלה מטעם מפלגת הלייבור האנגלית. כאזרחית בריטית וישראלית, שגדלה בשמאל הישראלי, הרגשתי צביטה בלב ולא מעט נוסטלגיה למראה תלמידי תיכון שהתייצבו מדי סוף שבוע לסייע לאחד הקמפיינים ההיסטוריים שידע השמאל הבריטי. קורבין, חבר פרלמנט במשך כמעט ארבעים שנה שהיה עקבית סמן שמאלי של מפלגת הלייבור, הצליח להביא להתעוררות סוציאליסטית של ממש במדינה. מומנטום, תנועה  בראשות ג׳ון לנסמן, המשויכת ללייבור והוקמה כאשר הקמפיין של קורבין תפס תאוצה לפני בחירות 2017, משכה אליה צעירים שמעולם לא היו מעורים פוליטית והפכו פעילים פוליטיים. אל מול מציאות הברקזיט והתבססות הניאו-ליברליזם באנגליה, פתאום הייתה רוח מרעננת של תקווה באוויר.


מפלגת הלייבור, בהווייתה, היא מטרייה של הרבה דעות שונות, לעתים מנוגדות, הנאבקות על כוח בהנהגת המפלגה. הקשת האידיאולוגית של המפלגה מכילה קומוניסטים לצד ניאו-ליברלים. לעתים רחוקות, אם בכלל, ישנה הסכמה על עקרונות הנהגת המפלגה, ותמיד ישנו פלג שאינו מרוצה מהכיוון אותו לוקחת ההנהגה. יחד עם זאת, יש לציין שתחת קורבין פלגים רבים שמעולם לא היו קרובים לשלטון פתאום קיבלו יכולת השפעה אידיאולוגית ופוליטית במפלגה. עושי דברו של טוני בלייר, שבמשך שנים רבות היו המשפיעים ביותר במפלגת הלייבור, הפכו ללא רלבנטיים. לפתע קולות חדשים נשמעו במפלגה, כמו גם קולות ששנים דוכאו על ידי שלטון ימני-מרכזי במפלגה.


עבור רבים שהקריבו אינספור ימים גשומים עבור הקמפיין, החזון שהציע קורבין לא היה רק האיש עצמו בלבד. יחד איתו, קורבין הביא לראשות הלייבור צוות פרוגרסיבי של אושיות שמאל ותיקות בבריטניה. דיאן אבוט, שהייתה מיועדת לתפקיד שרת הפנים, היא האישה השחורה הראשונה שנבחרה לפרלמנט הבריטי (ב-1987), ממובילות מאבקים נגד גזענות, בעד גבולות פתוחים ולמען יחס אנושי יותר למבקשי מקלט ופליטים, סוגייה לוהטת בבריטניה של 2020. היועצת המשפטית לממשלה מטעם הלייבור, שאמי צ׳קרבטי, כהנה במשך שנים רבות כראש האגודה לזכויות האזרח הבריטית ("ליברטי"), והיא סמל למאבקים מתמשכים למען זכויות אדם ואזרח במדינה. ג׳ון מקדונל, המועמד לשר האוצר מטעם המפלגה, גם הוא במשך שנים רבות היווה סמל למדיניות סוציאל דמוקרטית במדינה המושכת יותר ויותר ימינה. ההבטחה לקבינט פרוגרסיבי המחויב לזכויות אדם ושלטון החוק, שיילחם בממסד שמרני ברובו, מוגן על ידי עיתונות נוטה לימין (וממומנת ברובה על ידי המיליונר רופרט מרדוק) נראתה כמו משימה בלתי אפשרית. בה בעת, גם עליית השמאל בתוך הלייבור היתה הבטחה מזהירה שהתרחשה כנגד כל הסיכויים.


יחד עם קריסת הבטחת קורבין באחד מהכישלונות הפרלמנטרים הצורבים והמוחצים ביותר שידעה המפלגה בבחירות 2019, גם אנשי מפתח אלו גורשו מעמדות השפעה. יתרה מכך, שנה אחרי, הרוח הזו נעלמה והזיכרון שלה מזכיר גם אפשרויות אחרות אך גם אפשרויות שהוחמצו. בחירת קיר סטארמר, מנהיג מרכז-ימין לראשות המפלגה, שללא דיחוי הסיט מנהיגי שמאל מתפקידי מפתח, סימנה את תחילת הסוף של תקופת ההתעוררות של השמאל האנגלי. בגל הראשון של הקורונה בריטניה סבלה מאחוז התמותה הגבוה ביותר בעולם. הביקורת על הממשלה מטעם מפלגת הלייבור בראשות סטארמר הייתה מועטה ולא היתה כלל התנגדות ברחובות. גם גל ההפגנות של Black Lives Matter היה קצר יחסית וממוקד בעיקר בסולידריות עם ארצות הברית, ולא בביקורת על מדיניות בריטית ועליונות לבנה במדינה. הפרלמנט השמרני העביר חוקים שפוגעים בזכויות אדם בצורה מובהקת, בין היתר חוק המעניק חסינות לשוטרים חסויים המבצעים פשעים (כולל אונס, עינויים ורצח) בעת מילוי תפקידם, כמו גם חוק המתיר לאסור אנשים ש״נדמים כחולים בקורונה״. שני חוקים אלו עברו עם הימנעות הלייבור בראשות סטארמר (עם חברי פרלמנט מעטים מהלייבור שהתנגדו—רובם ככולם שייכים לקבינט המודח של קורבין). הלייבור בראשות סטארמר לא רק מתרחקת יותר ויותר רחוק מסוציאליזם, אלא בעיקר מראה כניעה לרמיסת זכויות אדם ושלטון החוק.


כמו כל העולם, בריטניה מתמודדת עם אתגר הקורונה. בניגוד להרבה מדינות אירופאיות, התשתית הסוציאל- דמוקרטית שלה הוחלשה משמעותית על ידי שנים של הפרטה (על ידי הממשלה השמרנית אך גם על ידי ממשלת הניו-לייבור בראשות טוני בלייר). שירות הבריאות הממלכתי, הגאווה הלאומית הגדולה המאחדת שמאל עם ימין במדינה, עומד בפני אתגרים משמעותיים לנוכח חוסר השקעה בתשתיות שבו. עוד לפני הקורונה בריטניה הייתה ״האיש החולה״ של אירופה. כעת המצב הגיע לכדי משבר של ממש. יחד עם איום הברקזיט שצפוי להביא למחסור בתרופות וכח אדם, העתיד לא ברור.


אבל, אל מול תקופה קשה ולעתים תכופות מייאשת, יש לזכור את ההיסטוריה המפוארת של השמאל הבריטי. בריטניה הייתה המדינה שנתנה מקלט מדיני לפליט יהודי-גרמני בשם קרל מרקס; בתו, אלינור, הייתה ממקימות איגודי הפועלים בשנות ה-90 של המאה ה-19 שהביאו לייסוד מפלגת הלייבור. השמאל הבריטי היה מהמשמעותיים ביצירת הסוציאל-דמוקרטיה האירופאית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. שירות הבריאות הממלכתי היווה מקור השראה להרבה מודלים דומים ברחבי העולם. השביתות בקרב מעמד הפועלים האנגלי יצרו, בין היתר, תשתית לחקיקת יום עבודה של שמונה שעות בלבד, לפמיניזם סוציאליסטי, ולזכויות אדם ואזרח ברחבי העולם. קשה להסתכל על ההיסטוריה של השמאל הבריטי, ומפלגת הלייבור בפרט, ולחשוב שאותו כישלון הוא סוף פסוק לסוציאל-דמוקרטיה האנגלית. יש לחשוב ולקוות שאותם אנשים צעירים, שלראשונה בחייהם חשו שיש תקווה ויש מקום לשיפור במדינה שלהם, יחזרו להרים את קולם אל מול ממשלה שמתעמרת באזרחיה באחד מהמשברים החמורים שידעה המדינה.


בתקופה בה כולנו מסתכלים מחוץ לגבולות המדינות שלנו ובודקים כיצד מדינות אחרות מתמודדות עם אתגר הקורונה, קל לראות משברים מערכתיים שהחלישו את מדינת הרווחה והביאו לעליית ימין גזעני ולחיזוק העשירים על חשבון העניים. בבריטניה, כמו במדינת ישראל, אי-שוויון וליבוי שנאה ואלימות על חשבון זכויות אדם נותנים את אותותיהם במערכת הפוליטית. אבל כל מי שחוו את תקופת קורבין בבריטניה, כמו גם את הפגנות הענק בישראל והעבודה המתמשכת של עומדים ביחד, רואים שהעם רוצה אלנטרנטיבה אחרת: עולם של צדק, שוויון וזכויות אדם.


בנאום מפורסם של קורבין הוא ציטט את המשורר הגדול פרסי ביש שלי בנאום שהפך לסלוגן של המפלגה. אותו נאום נקרא על ידי אלינור מרקס, בתו של קרל, כאשר פעלה לאיגוד פועלים באנגליה של 1890


Ye are many; they are few

אתם רבים, הם מעטים.


כל אחד מאיתנו שיצא לדפוק על דלתות בחורף 2019 זוכרת וזוכר חוויה מיוחדת במינה. יש לקוות שהרוח שהובילה את אותו קמפיין נדיר לא תיעלם, ושאותם ההמונים, הרוב, הסובלים ממדיניות שמשרתת אינטרסים של בעלי ההון בלבד, ירימו את קולם.


לקריאה נוספת: ביוגרפיה חדשה של אלינור מרקס משרטטת את ההיסטוריה של השמאל האנגלי ושל משפחת מרקס.

Rachel Holmes, Eleanor Marx: A Life, Bloomsbury, 2014.

הכותבת הינה חברת תנועת עומדים ביחד, מחברת ביוגרפיה חדשה על רוזה לוקמסוברג.

נמצא חיסון למגפה

נמצא חיסון למגפה

נדב ביגלמן

להיות תנועת שלום סוציאליסטית: המאבק בסיפוח והדרך קדימה

להיות תנועת שלום סוציאליסטית: המאבק בסיפוח והדרך קדימה

אור שי

הגעתם למקום הנכון. ברוכות וברוכים הבאים ל-רוב!

הגעתם למקום הנכון. ברוכות וברוכים הבאים ל-רוב!

מאמר מערכת

הירשמו כאן

רוצים לקבל את המאמרים הבאים שיעלו?

LOGO2017B-01.png
רוב-02.png

© 2020 כל הזכויות שמורות לעומדים ביחד בע"מ (חל"צ)

Open site navigation